|
עברית כרטא
בהגדת המקדש נעשה ניסיון להעביר משהו מתחושת חג מיוחדת זו לבני דורנו בעזרת הגדת המקדש והציורים המרהיבים שנעשו במיוחד להגדה זו, בהיות המקדש קיים ויטעעמו משהו מטעמה של חווית הפסח בימי קדם.
בליל הסדר, הנערך בתפוצות ישראל כאירוע המשפחתי החגיגי ביותר במהלך השנה, נעדר דבר עיקרי: חסרה בו חווית חגיגת הסדר במקדש בירושלים.
המוני עולי הרגל, שהתכנסו בעבר מן הארץ ומן התפוצות לירושלים, חגגו בצוותא את הפסח בחצרות המקדש ומלאו את רחובות ירושלים בהמוני אדם.
המתכנסים היו שותפים לחווית הקרבת קרבן הפסח מול ההיכל, ראו את הכוהנים בעבודתם ושמעו את הלווים בשירתם. קול החוגגים הצטרף לשירת הלווים ונישא למרחקים.
בצאת החוגגים מן המקדש, נשאו עימם את קרבן הפסח למעונותיהם.
חבורות חבורות לרבבות התכנסו בבתי ירושלים, לסיפור נפלאות יציאת מצרים ולאכילת קרבן הפסח. לעת חצות הקיפה שירת ההלל את כל החוגגים, ולא הייתה פינה בירושלים ולא היה גג מגגותיה שלא נשמעה מהם שירת ההלל ברמה.
ב'הגדת המקדש' נעשה נסיון להעביר משהו מתחושת חג מיוחדת זו לבני דורנו. תחושה, אשר במשך טלפיים שנות גלות כמעט ונשכחה מהלב.
בעזרת 'הגדת המקדש' והציורים המרהיבים, שנעשו במיוחד להגדה זו, יערכו עורך הסדר ובני משפחתו מסע משותף אל עברו המפואר של העם היהודי ואל ימי הזוהר שלו, בהיות המקדש קיים, ויטעמו משהו מטעמה של חווית הפסח בימי קדם.
מעבר לצד החינוכי, יש בהגדה זו כדי להגביר אצל הכל את הכיסופים לשעה בה יתחדשו מראות חג הפסח בירושלים הנבנית, ועוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול החוגגים בחצרות בית ה' כבימי קדם.
|
